התקף חמור של שפעת החרגולים אילץ אותי להשאר דבוקה למיטה, להפוך אותה למאורת נייר טואלט משומש, ולהתמכר לסדרת הריאלטי המשוקצת "אמא מחליפה". ואכן, המראות לא קלים.למי שלא מכיר, בסדרה זו מתחלפות שתי אמהות זו עם זו למשך שבוע. בחציו הראשון כל אחת נכנסת לנעליה של האמא אותה היא מחליפה ומתנהלת על פי סדר יומה ושגרתה, ובחציו השני של השבוע, היא מציבה כללים חדשים להתנהלות הבית ובני המשפחה.
מפרק לפרק התחושות הקשות רק התעצמו, והן נעו על הסקאלה שבין מבוכה רבה ועד אימה. כל פרק המחיש בדרכו (השטחית והסטריאוטיפית), כמה שאנחנו חיים עדיין בימי הביניים, כמה שחלק גדול מהעם שלנו מחזיק באמונות חשוכות ומקיים אותן הלכה למעשה. אפשר לדבר עד מחר על שיוויון בין נשים וגברים, על תורות פמיניסטיות כאלה ואחרות, אבל בפועל, התמונה העולה מן הסדרה, היא כי שואב האבק החליף את הסחבה ולא את האשה. "המהפכה הפמיניסטית" לא באמת שחררה את הנשים, אלא אפשרה להן לצאת לעבודה בנוסף על מטלות הבית והטיפול בילדים, ללבוש תייץ' מבריק וגלימה, ולהיות סופר-וומן. נכון, אני לא מחדשת פה הרבה אבל הסדרה הזאת שהיא מציצנית באופן טורדני מציבה את המציאות ממש מול העיניים, בצורה שלא מאפשרת לפזול לכיוונים אחרים. זה פשוט זועק מהמסך: "תפקידה של האשה הוא לרָצות ולשרת את הגבר"
לא מדובר בבית אחד, או במשפחה אחת. פרק אחר פרק, אותה גברת בשינוי אדרת: אצל משפחת קמיגרוב מתל אביב אם המשפחה היא פשוט שפחה. מנקה, מבשלת, ומכבסת לשלוש דירות – דירת המשפחה, דירת הבנים הבכורים, ודירת המרגוע של האב (וזאת בנוסף על ניהול הלהקה המשפחתית שלהם). התפיסה הבסיסית של בני המשפחה, היא כי אלו הם תפקידים שנועדו לנשים, ורק נשים יכולות לעשות אותם. בערב שבת, אחרי שבישלה האמא המחליפה 14 מנות עיקריות שונות (!!) הם עוד דורשים ממנה לנקות ולשטוף כלים.
בבית משפחת טרבלסי מנתיבות, בה שני בני הזוג עובדים, בני המשפחה מצפים כל יום בשלוש לארוחת צהריים חמה וטרייה שתוגש לשולחנם. הם אמנם דורשים זאת בנועם יחסי, אך איחורים לא יתקבלו בברכה.
אבל הפרק המזעזע ביותר, הוא הפרק שבו מתחלפת חדווה, אשה מקסימה מקיבוץ תובל, עם לילך, "אשתו של אלי לוזון". כן היא "האשה של", הצל של אלי לוזון (מי ישמע) אבל אכן כך- היא עושה הכל בשביל אלי, הוא לא נוקף אצבע בבית, היא מנהלת את כל "הקריירה" שלו, מנקה לבדה את הבית הענק והמוגזם שלהם (שזה כבר נושא לפוסט בפני עצמו.. ) מבשלת ומטפלת בילדים, שהוא עצמו מתייחס אליהם כאל עול ("מה אני צריך את כל השטויות האלה, עדיף כבר למות" הוא אומר בתגובה לכך שהתבקש לקרוא סיפור לפני השינה). חדווה, שאמורה להכנס לנעליה של לילך, לא מוכנה לקבל את זה בשקט. בחוקיה החדשים, היא מנסה להפוך את אלי לשותף בעבודות הבית ובגידול הילדות, ולגרום לו לקחת מעט יותר אחריות על חייו. הניסיון לא ממש מצליח, והוא מתגלה כחלאה שוביניסטית אמיתית, עם מעט מאוד שכל. הוא לא נענה לניסיונות שלה לדבר על הדברים, ורק מתרץ הכל בכך שהוא "אלי לוזון, כוכב המדינה" (מי?). בסופו של דבר העניינים מתפוצצים וחדווה עוזבת בתחושה קשה את הבית לפני סוף ההחלפה.
ויש עוד הרבה, אבל מי שמחפש את הפנינים האמיתיות, שילך לקרוא את התגובות של קהל הצופים המשכיל, שמשאיר תגובות אחת-אחת. והנה, רק כדי לספק את הסקרנות:
"לוזון יש לך אישה אמיתית תומכת ב 100 אחוז ועושה הכול מאהבה וזה טוב . חדווה זאת אישה שהיתי רוצה רחוק ממני . חדווה מצא בעל חלש שגם חיי כמו אחד שלא לוקח כלום חזק מידי כמו אישתו כך לא מתנהל בית . (לכן המדינה נראת כמו שנראת כי אין בעל בית .) בבית משפחת לוזון אישתו מנהל את הבית והעסק כמו גדולה צריך אנשים כאלה בחיים הציבורים" .* חיים א נתניה 18/10/09 | 22:55
עצוב שזו המציאות אשר בה חיות נשים רבות, ממגזרים מגוונים וממעמדות סוציו-אקונומים שונים. עצוב שהן בטוחות שהן בוחרות בזה, ושהן לא יודעות שזה לא חייב להיות ככה. עצוב שדורות של ילדים גדלים על התפיסה הזאת, שלאשה יש תפקיד מסויים, ושהדבר החשוב ביותר, הוא הכבוד הגברי שלהם, שאסור בשום פנים ואופן לפגוע בו. אשריי שזכיתי בבן זוג שהוא שותף מלא וחבר נפש.כנסו כנסו, מומלץ בחום (עדיף 38.5 מעלות)
http://www.mako.co.il/vod-index/reality-wifeswap-3/VOD-0b2b5b5ef144421004.htm
מפרק לפרק התחושות הקשות רק התעצמו, והן נעו על הסקאלה שבין מבוכה רבה ועד אימה. כל פרק המחיש בדרכו (השטחית והסטריאוטיפית), כמה שאנחנו חיים עדיין בימי הביניים, כמה שחלק גדול מהעם שלנו מחזיק באמונות חשוכות ומקיים אותן הלכה למעשה. אפשר לדבר עד מחר על שיוויון בין נשים וגברים, על תורות פמיניסטיות כאלה ואחרות, אבל בפועל, התמונה העולה מן הסדרה, היא כי שואב האבק החליף את הסחבה ולא את האשה. "המהפכה הפמיניסטית" לא באמת שחררה את הנשים, אלא אפשרה להן לצאת לעבודה בנוסף על מטלות הבית והטיפול בילדים, ללבוש תייץ' מבריק וגלימה, ולהיות סופר-וומן. נכון, אני לא מחדשת פה הרבה אבל הסדרה הזאת שהיא מציצנית באופן טורדני מציבה את המציאות ממש מול העיניים, בצורה שלא מאפשרת לפזול לכיוונים אחרים. זה פשוט זועק מהמסך: "תפקידה של האשה הוא לרָצות ולשרת את הגבר"
לא מדובר בבית אחד, או במשפחה אחת. פרק אחר פרק, אותה גברת בשינוי אדרת: אצל משפחת קמיגרוב מתל אביב אם המשפחה היא פשוט שפחה. מנקה, מבשלת, ומכבסת לשלוש דירות – דירת המשפחה, דירת הבנים הבכורים, ודירת המרגוע של האב (וזאת בנוסף על ניהול הלהקה המשפחתית שלהם). התפיסה הבסיסית של בני המשפחה, היא כי אלו הם תפקידים שנועדו לנשים, ורק נשים יכולות לעשות אותם. בערב שבת, אחרי שבישלה האמא המחליפה 14 מנות עיקריות שונות (!!) הם עוד דורשים ממנה לנקות ולשטוף כלים.
בבית משפחת טרבלסי מנתיבות, בה שני בני הזוג עובדים, בני המשפחה מצפים כל יום בשלוש לארוחת צהריים חמה וטרייה שתוגש לשולחנם. הם אמנם דורשים זאת בנועם יחסי, אך איחורים לא יתקבלו בברכה.
אבל הפרק המזעזע ביותר, הוא הפרק שבו מתחלפת חדווה, אשה מקסימה מקיבוץ תובל, עם לילך, "אשתו של אלי לוזון". כן היא "האשה של", הצל של אלי לוזון (מי ישמע) אבל אכן כך- היא עושה הכל בשביל אלי, הוא לא נוקף אצבע בבית, היא מנהלת את כל "הקריירה" שלו, מנקה לבדה את הבית הענק והמוגזם שלהם (שזה כבר נושא לפוסט בפני עצמו.. ) מבשלת ומטפלת בילדים, שהוא עצמו מתייחס אליהם כאל עול ("מה אני צריך את כל השטויות האלה, עדיף כבר למות" הוא אומר בתגובה לכך שהתבקש לקרוא סיפור לפני השינה). חדווה, שאמורה להכנס לנעליה של לילך, לא מוכנה לקבל את זה בשקט. בחוקיה החדשים, היא מנסה להפוך את אלי לשותף בעבודות הבית ובגידול הילדות, ולגרום לו לקחת מעט יותר אחריות על חייו. הניסיון לא ממש מצליח, והוא מתגלה כחלאה שוביניסטית אמיתית, עם מעט מאוד שכל. הוא לא נענה לניסיונות שלה לדבר על הדברים, ורק מתרץ הכל בכך שהוא "אלי לוזון, כוכב המדינה" (מי?). בסופו של דבר העניינים מתפוצצים וחדווה עוזבת בתחושה קשה את הבית לפני סוף ההחלפה.
ויש עוד הרבה, אבל מי שמחפש את הפנינים האמיתיות, שילך לקרוא את התגובות של קהל הצופים המשכיל, שמשאיר תגובות אחת-אחת. והנה, רק כדי לספק את הסקרנות:
"לוזון יש לך אישה אמיתית תומכת ב 100 אחוז ועושה הכול מאהבה וזה טוב . חדווה זאת אישה שהיתי רוצה רחוק ממני . חדווה מצא בעל חלש שגם חיי כמו אחד שלא לוקח כלום חזק מידי כמו אישתו כך לא מתנהל בית . (לכן המדינה נראת כמו שנראת כי אין בעל בית .) בבית משפחת לוזון אישתו מנהל את הבית והעסק כמו גדולה צריך אנשים כאלה בחיים הציבורים" .* חיים א נתניה 18/10/09 | 22:55
עצוב שזו המציאות אשר בה חיות נשים רבות, ממגזרים מגוונים וממעמדות סוציו-אקונומים שונים. עצוב שהן בטוחות שהן בוחרות בזה, ושהן לא יודעות שזה לא חייב להיות ככה. עצוב שדורות של ילדים גדלים על התפיסה הזאת, שלאשה יש תפקיד מסויים, ושהדבר החשוב ביותר, הוא הכבוד הגברי שלהם, שאסור בשום פנים ואופן לפגוע בו. אשריי שזכיתי בבן זוג שהוא שותף מלא וחבר נפש.כנסו כנסו, מומלץ בחום (עדיף 38.5 מעלות)
http://www.mako.co.il/vod-index/reality-wifeswap-3/VOD-0b2b5b5ef144421004.htm
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה