יום שני, 24 בספטמבר 2012

למי קראת פרימיטבית?


" 1.2 מיליארד איש חיים בהודו, מחציתם נשים, אבל רק 20% מהן משתמשות בתחבושות היגייניות. האחרות, בעיקר בכפרים המרוחקים ממשיכות להשתמש בשיטות המסורתיות - סמרטוטים ואפילו אפר. שלושה אתגרים עומדים בין חברות הענק לחצי מיליארד הנשים האלה: חוסר מודעות, מחיר גבוה וביישנות נשית הטבועה במסורת."

כך נפתחת כתבתה של טלי חרותי-סובר בדה-מארקר מה-24/9/12 שעוסקת בניסיון של חברות הענק ג'ונסון אנד ג'ונסון ופרוקטר אנד גמבל לפרוץ את שוק המוצרים ההגיינים לנשים, ולהביא גם להודו את "בשורת הקידמה"- תחבושות הגייניות!
הכותבת מציגה את הדברים כאילו חברות אלו עשויות לגאול את הנשים ההודיות "הפרימטיביות והמסכנות" שרחמנא ליצלן משתמשות בסמרטוטים ואפר (כאן הקורא/ת המערבי הממוצע ככל הנראה מדמיין אשה הודית לבושה סארי, מקרצפת את הרצפה בסחבה ואז תוחבת אותה לתחתונים). לו רק היו מנסות את התחבושות ההגייניות חייהן היו משתפרים פלאים והן היו הופכות בן לילה לנשים מתקדמות! לאורך כל הכתבה שזורים ביטויים כמו "חדשנות ברת קיימא" ו"צמיחה ירוקה" שלרגע מערפלים את פני הדברים וגורמים לכל העסק הזה להשמע אפילו אקולוגי ומקיים.

אז אני עוצרת וקוראת שוב: " 1.2 מיליארד איש חיים בהודו, מחציתם נשים" ומנסה לחשוב מה יקרה אם חצי מיליארד הודיות יתחילו להשתמש בתחבושות הגייניות. התמונה העולה לעיני רוחי לא נעימה כלל. תחבושות משומשות זרועות בכל חצר ופינת רחוב, חזירים ופרות מתפלשים בערימות של פסולת "הגיינית" ועוד מראות מלבבים אחרים.

אני ממשיכה לקרוא:  "האחרות, בעיקר בכפרים המרוחקים ממשיכות להשתמש בשיטות המסורתיות - סמרטוטים ואפילו אפר" אני ממש יכולה לשמוע בראשי את הטון המלגלג שבו נאמרים הדברים (נסו רגע  לקרוא שוב את המשפט והפעם בטון פולני מסוג "את לא תאמיני מה שמעתי!") אני נזכרת במונח "אוריינטליזם" שטבע אדוארד סעיד בשנות ה-70 כדי לתאר את האופן שבו תופס המערב את המזרח. בספרו טוען סעיד שהמערב נגוע  בגזענות ודעות קדומות כלפי המזרח ושהוא מונע משאיפות אימפריאליסטיות ומתפיסה אירופוצנטרית. הפרשנות המערבית, שמבוססת על התפיסות הללו, תורמת לקיבוע המזרח כנחות, פרמיטיבי ופסיבי בתודעה הקולקטיבית המערבית, וכתוצאה מכך המזרח נתפס כחלש מבחינה צבאית ונתון להשפעתו של המערב.
כאילו כל מה שנחשב "מסורתי" הוא בהכרח רע ונחשל , כאילו שרק אנחנו, אנשי המערב יודעים מה טוב ומה נכון, איך כדאי וראוי לחיות את החיים ולהתייחס לעולם, ואין שום סיכוי שאשה שגרה באיזה כפר מרוחק, תדע להתמודד באופן ראוי עם הדימום הזה שפוקד אותה כל חודש וחודש ופקד גם את אמא שלה ואת סבתא שלה ואת הסבתא של הסבתא שלה. הרי ברור שהאשה הזאת "בכפר המרוחק" (מרוחק מאיפה?) חיה בחושך, ובידי החברות הענקיות למוצרי הגיינה נמצא הלפיד שסוף סוף יאיר את חייה המרים ויגאל אותה מהסמרטוטים המטונפים שלה (ובדרך גם יגרוף רווח עצום)

בשלב הזה אתם בטח אומרים "אויש, היא כזאת רומנטיקנית, חושבת שחיי הכפר זה כל כך מגניב". אין ספק שלבני אדם כמונו (אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאם את/ה קורא/ת שורות אלו את/ה וודאי מחובר/ת  לאספקת חשמל שלא מבוססת על סנאי שרץ על גלגל ומפעיל גנרטור ידני ולכן הרשיתי לעצמי לכלול גם אותך) חיי הכפר ההודים הם מגניבים לכמה ימים של טרק במזרח, אבל לחיות עם כל התרנגולות והכבשים באותו מרחב ולהתקלח בנהר גם בחורף?! זאת לא באמת אופציה לחיים. אנחנו צריכים את חיי הנוחות שלנו. את הבויילר, את המיטת קינג סייז ואת האוטו. אבל זה לא הופך את צורת החיים ההיא לנחותה יותר או לפחות טובה. במובנים רבים האדם המערבי הממוצע התרגל לחשוב שהשמש זורחת לו מהישבן ולכן הוא בא ראשון בסדר העדיפויות גם אם הפעולות שהוא בוחר לבצע פוגעות בעולם. התרגלנו לנסוע ברכב מזהם ולא ללכת ברגל או באופניים כי זה יותר נוח; התרגלנו לאכול מוצרים מן החי שמישהו כבר דאג לטשטש עבורנו את עקבות הסבל שכרוך בייצורם כי זה יותר נוח (וטעים יותר מטופו) ; התרגלנו להשתמש בכלים חד פעמיים כי למי יש כח לשטוף כלים; התרגלנו לזרוק כל כך הרבה פסולת לפח כי זה יותר קל מלהתחיל עכשיו להפחית/לתקן/להשתמש שוב/למחזר.

 אני לא באמת מכירה את חצי מיליארד הנשים ההודיות ואת הרגלי ההגיינה שלהן ולא רוצה לחטוא בעצמי באוריינטליזם רומנטי. ממחקר שנערך על הרגלי ההגיינה של נשים הודיות התברר שרבות מהן "בוחרות" בשיטות המסורתיות מתוך חוסר ברירה- מוצרי ההגיינה אינם ברי השגה הן בשל מחירם והן בשל נגישותם (אין סופר פארם עם דיילת מכירות חייכנית). אני לא חושבת שבהכרח מי שמשתמשת בפיסת בד או בשיטה דומה עושה זאת מתוך אידיאולוגיה אקולוגית כזו או אחרת. אבל אני כן יודעת, שהנשים "האחרות" הללו משמרות בעצם המעשה מסורת של קיימות אמיתית שבזכותה חצי אחד של הכדור שלנו עדיין לא זוהם באינספור פדים וטמפונים. הנשים הללו נותנות לי השראה.נדמה לי שאם לרגע נניח את האגו המערבי שלנו בצד, נוכל ללמוד מהן הרבה, ולא רק על איך להתמודד עם הדימום החודשי אלא גם על איך להתייחס בענווה לעולם הזה שהיה פה הרבה לפנינו ומי יודע מה יהיה סופו, בגללנו.
אני לא חושבת שצריך למנוע מההודיות את אפשרות הבחירה "ולא לגלות להן" על קיומם של פדים וטמפונים כמו שמונעים מילד קטן להתקרב למדף השוקולדים בסופר. זכותה של כל אשה הודית לבחור להשתמש בפדים חד פעמיים. אני פשוט מקווה, שנשים בכל רחבי העולם, ממזרח וממערב יוכלו לבחור מתוך ידע ומודעות בחירות שמיטיבות לא רק עם עצמן אלא גם עם העולם. 

  יותר ויותר נשים בוחרות היום להשתמש במוצרים רב פעמיים ואקולוגים. תחבושות בד (שהן גם הרבה יותר בריאות ונעימות לגוף) וגביעוניות. יותר ויותר נשים מבינות שמה שרע לסביבה ככל הנראה גם רע לגוף שלהן, ובוחרות להפסיק לזהם את העולם ואת האוקיינוסים בתחבושות חד פעמיות ובטמפונים (רק בארה"ב מדי שנה נזרקות לים ולביוב כ-20 מיליארד תחבושות!). צריך להפסיק לחשוב שכל מה שהוא חדש = מתקדם וטוב. לא במקרה העולם התקיים במשך אלפי שנים בהרמוניה ואילו רק במאה שנה האחרונות בהן חלה "התקדמות" הופר האיזון בצורה חמורה שתאלץ אותנו להתמודד בעתיד עם משברים אקולוגים לא פשוטים. אז אין זמן יותר טוב מערב יום כיפור כדי לעשות חשבון נפש אמיתי ולשאול את עצמנו מי פה באמת הפרימיטיבי.  


תגובה 1:

  1. אוי, למה ההודיות צריכות להציל את הכדור בשבילנו, ועל הדרך להמשיך להשתמש בפתרונות האיומים האלו? אני גם מזכירה לך שקדמה מביאה פתרונות רפואיים ושיפור איכות החיים ותוחלת בשל כך.

    השבמחק