היום מציינים ברחבי העולם את "יום ללא קניות" (buy nothing day) חיפשתי בנרות אירועים לציון היום החשוב הזה בארצנו, וחוץ מכמה פריקים מ"סלון מזל" שארגנו קבורה המונית של פרוות לא מצאתי שום דבר.
את יום ללא קניות ייסדה חבורה של "מכסחי פרסומות" קנדיים (לא יאמן איך כל ביטוי שמתרגמים לעברית אוטמטמית הופך לביטוי של ספרנית מדופלמת... בכל אופן ה Adbusters הם חבר'ה מגניבים שמשחיתים פרסומות בצורה אומנותית כאות מחאה על שטיפת המוח במרחב הציבורי) והוא מתקיים ביום שישי השחור- שחל בין חג ההודיה לחג המולד, ובו כל החנויות מכריזות על מבצעי הנחות מטורפים ואלפי אמריקאים שמנמנים ואחוזי אמוק קונים מיקרוגלים, טוסטרי-מתומנים ושאר חפצים שאינם-דרושים- להם-אבל-הם-חמישים-אחוז-הנחה-מה-לא-נקנה, כאילו מתקפת עב"מים עומדת להשמיד את הקניון הקרוב לביתם (וואו זה היה משפט ארוך).
הרעיון המרכזי שעומד מאחורי היום הזה, הוא מחאה כנגד תרבות הצריכה שמשתלטת על כל חלקה טובה, והופכת את כולנו לעבדים. הפרסומות שחונקות מכל כיוון בטלוויזיה, באינטרנט, בשלטי חוצות, על אוטובוסים, על כל עמוד ולוח ואפילו בתאי שירותים במקומות ציבוריים (!) גורמות לנו בלי שנשים לב להרגיש כל הזמן שמשהו חסר לנו, שאנחנו לא מספיק טובים כמו שאנחנו, שאם נרכוש נעלי נייק נהיה אמיצים יותר, אם נשתה קולה זה יתן לחיים שלנו טעם (מה שמעט גזים עם המון סוכר יכולים לעשות), ואם נשדרג את הפלאפון (הא הא פרסומת סמויה! )נהיה הרבה יותר שמחים ומאושרים, אבל לא רק בגלל המכשיר החדש אלא גם בגלל שהמכשיר, כך לפי הפרסומת צובטת הלב של סלקום, יחבר אותנו לבני המשפחה שלנו ויגרום להם לאהוב ולקבל אותנו. (לעזאזל, תתמקדו בלמכור מכשירים סלולרים, לא אשליות מרגשות)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל התלמידים שלי סגורים על זה שלקנות ג'ינס ב-1500 שקל (כן, ככה עולה היום גי'נס דיזל) זה הגיוני, כי הוא "באמת יושב הרבה יותר יפה מכל ג'ינס אחר" (גם אם הוא יוצר באותו מפעל, על ידי אותה פועלת אוזבקית, רק שבמקום 'דיזל' זה נקרא 'חיזל' ועולה 100 שקל בשוק רמלה לוד).
תרבות הצריכה הופכת אותנו לעבדים כי אנחנו כל הזמן "צריכים" עוד ועוד דברים, אז אנחנו עובדים עוד ועוד שעות, כדי להרוויח עוד יותר כסף, ואז אנחנו מפצים את עצמנו על הזמן האבוד בקניית עוד ועוד מוצרים, וצריכים לעבוד עוד כדי לכסות את המינוס וכו' וכו' (הפסקה האחרונה אינה מתייחסת לקהל הקוראים המורים,העובדים הסוציאלים,ושאר מרוויחי השכר הזעום למיניהם מאחר והם כאמור רק עובדים ועובדים ועובדים, ואחרי תשלום הארנונה הם גם לא יכולים לפצות את עצמם בכלום, והם יושבים בחושך, אוכלים קליפות של קישואים וכותבים בלוג ממורמר) והנה ציטוט שמסביר את הרעיון הזה יותר טוב ממני:
"הכסף והקניות אולי גורמים לנו להרגיש טוב לרגע אבל הם מכניסים אותנו לתהליך, שבסופו-של-דבר יוצר תחושת אומללות וריקנות. ככל שמנסים להשיג עוד כסף כדי להשיג עוד מוצרים, זה גורם לבעיות נוספות - אנחנו עסוקים מכדי לשים לב לגוף ולרגשות שלנו, אנחנו רצים כל הזמן, לחוצים. מתעסקים בדברים תפלים, מבלי שיהיה לנו זמן לעצור ולהתבונן בעצמנו, להקדיש זמן למשפחה, לחברים, לאנשים ולעיסוקים שחשובים לנו. במרוץ אחר החיים הנוצצים אנחנו מוותרים על החיים שלנו" (מתוך חוברת מרתקת וחשובה, מי שמעוניין אשמח לשלוח לו עותק במייל. רק אימרו-קוואק)
ולסיום כמה טיפים שיכולים לעזור לכולנו לשבור את מעגל הצריכה וליצור לנו סביבה קצת יותר שפויה (מאותה חוברת מזניבה):
התנגדו לשטיפת-המוח – קנו את מה שאתם צריכים, לא את מה שמשווקים לכם
זמן – פחות דברים לקנות, משמעם פחות זמן בעבודה, ויותר זמן פנוי.
קנייה מקומית- קנייה מיצרנים ועסקים קטנים במקום מרשתות הענק משאירה את הכסף במשק, מחזקת את הקהילה ומקטינה את האבטלה והפערים בחברה.
צרכנות ירוקה ומוסרית- אם אתם יודעים על חברה שהורסת את כדור-הארץ, מזהמת, מנצלת עובדים או מתעללת בבעלי-חיים, דירשו ממנה להפסיק. קנו אצל מישהו אחר וספרו זאת לחבריכם.
עשו זאת בעצמכם - מעפיפונים, סנדוויצ'ים וקורקינטים ועד להפקת מסיבות, ותיקון מכשירים.
שכנים- הכרות ועזרה הדדית משפרים את איכות-החיים יותר מעוד אביזר חשמלי (קהילה? מישהו אמר קהילה?)
השתמשו בחמשת ה-R : reduce (להפחית), reuse (להשתמש מחדש),recycle (למחזר) , repair (לתקן) refuse (לסרב לקנות)
ובעיקר תהיו שמחים ומאושרים
ואם קראתם עד פה אתם ראויים לאות הצטיינות.
שבת שלום
קישורים מעניינים מאוד:
http://www.youtube.com/watch?v=qAQrsA3m8Bg&feature=player_embedded
http://www.storyofstuff.com/
את יום ללא קניות ייסדה חבורה של "מכסחי פרסומות" קנדיים (לא יאמן איך כל ביטוי שמתרגמים לעברית אוטמטמית הופך לביטוי של ספרנית מדופלמת... בכל אופן ה Adbusters הם חבר'ה מגניבים שמשחיתים פרסומות בצורה אומנותית כאות מחאה על שטיפת המוח במרחב הציבורי) והוא מתקיים ביום שישי השחור- שחל בין חג ההודיה לחג המולד, ובו כל החנויות מכריזות על מבצעי הנחות מטורפים ואלפי אמריקאים שמנמנים ואחוזי אמוק קונים מיקרוגלים, טוסטרי-מתומנים ושאר חפצים שאינם-דרושים- להם-אבל-הם-חמישים-אחוז-הנחה-מה-לא-נקנה, כאילו מתקפת עב"מים עומדת להשמיד את הקניון הקרוב לביתם (וואו זה היה משפט ארוך).
הרעיון המרכזי שעומד מאחורי היום הזה, הוא מחאה כנגד תרבות הצריכה שמשתלטת על כל חלקה טובה, והופכת את כולנו לעבדים. הפרסומות שחונקות מכל כיוון בטלוויזיה, באינטרנט, בשלטי חוצות, על אוטובוסים, על כל עמוד ולוח ואפילו בתאי שירותים במקומות ציבוריים (!) גורמות לנו בלי שנשים לב להרגיש כל הזמן שמשהו חסר לנו, שאנחנו לא מספיק טובים כמו שאנחנו, שאם נרכוש נעלי נייק נהיה אמיצים יותר, אם נשתה קולה זה יתן לחיים שלנו טעם (מה שמעט גזים עם המון סוכר יכולים לעשות), ואם נשדרג את הפלאפון (הא הא פרסומת סמויה! )נהיה הרבה יותר שמחים ומאושרים, אבל לא רק בגלל המכשיר החדש אלא גם בגלל שהמכשיר, כך לפי הפרסומת צובטת הלב של סלקום, יחבר אותנו לבני המשפחה שלנו ויגרום להם לאהוב ולקבל אותנו. (לעזאזל, תתמקדו בלמכור מכשירים סלולרים, לא אשליות מרגשות)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל התלמידים שלי סגורים על זה שלקנות ג'ינס ב-1500 שקל (כן, ככה עולה היום גי'נס דיזל) זה הגיוני, כי הוא "באמת יושב הרבה יותר יפה מכל ג'ינס אחר" (גם אם הוא יוצר באותו מפעל, על ידי אותה פועלת אוזבקית, רק שבמקום 'דיזל' זה נקרא 'חיזל' ועולה 100 שקל בשוק רמלה לוד).
תרבות הצריכה הופכת אותנו לעבדים כי אנחנו כל הזמן "צריכים" עוד ועוד דברים, אז אנחנו עובדים עוד ועוד שעות, כדי להרוויח עוד יותר כסף, ואז אנחנו מפצים את עצמנו על הזמן האבוד בקניית עוד ועוד מוצרים, וצריכים לעבוד עוד כדי לכסות את המינוס וכו' וכו' (הפסקה האחרונה אינה מתייחסת לקהל הקוראים המורים,העובדים הסוציאלים,ושאר מרוויחי השכר הזעום למיניהם מאחר והם כאמור רק עובדים ועובדים ועובדים, ואחרי תשלום הארנונה הם גם לא יכולים לפצות את עצמם בכלום, והם יושבים בחושך, אוכלים קליפות של קישואים וכותבים בלוג ממורמר) והנה ציטוט שמסביר את הרעיון הזה יותר טוב ממני:
"הכסף והקניות אולי גורמים לנו להרגיש טוב לרגע אבל הם מכניסים אותנו לתהליך, שבסופו-של-דבר יוצר תחושת אומללות וריקנות. ככל שמנסים להשיג עוד כסף כדי להשיג עוד מוצרים, זה גורם לבעיות נוספות - אנחנו עסוקים מכדי לשים לב לגוף ולרגשות שלנו, אנחנו רצים כל הזמן, לחוצים. מתעסקים בדברים תפלים, מבלי שיהיה לנו זמן לעצור ולהתבונן בעצמנו, להקדיש זמן למשפחה, לחברים, לאנשים ולעיסוקים שחשובים לנו. במרוץ אחר החיים הנוצצים אנחנו מוותרים על החיים שלנו" (מתוך חוברת מרתקת וחשובה, מי שמעוניין אשמח לשלוח לו עותק במייל. רק אימרו-קוואק)
ולסיום כמה טיפים שיכולים לעזור לכולנו לשבור את מעגל הצריכה וליצור לנו סביבה קצת יותר שפויה (מאותה חוברת מזניבה):
התנגדו לשטיפת-המוח – קנו את מה שאתם צריכים, לא את מה שמשווקים לכם
זמן – פחות דברים לקנות, משמעם פחות זמן בעבודה, ויותר זמן פנוי.
קנייה מקומית- קנייה מיצרנים ועסקים קטנים במקום מרשתות הענק משאירה את הכסף במשק, מחזקת את הקהילה ומקטינה את האבטלה והפערים בחברה.
צרכנות ירוקה ומוסרית- אם אתם יודעים על חברה שהורסת את כדור-הארץ, מזהמת, מנצלת עובדים או מתעללת בבעלי-חיים, דירשו ממנה להפסיק. קנו אצל מישהו אחר וספרו זאת לחבריכם.
עשו זאת בעצמכם - מעפיפונים, סנדוויצ'ים וקורקינטים ועד להפקת מסיבות, ותיקון מכשירים.
שכנים- הכרות ועזרה הדדית משפרים את איכות-החיים יותר מעוד אביזר חשמלי (קהילה? מישהו אמר קהילה?)
השתמשו בחמשת ה-R : reduce (להפחית), reuse (להשתמש מחדש),recycle (למחזר) , repair (לתקן) refuse (לסרב לקנות)
ובעיקר תהיו שמחים ומאושרים
ואם קראתם עד פה אתם ראויים לאות הצטיינות.
שבת שלום
קישורים מעניינים מאוד:
http://www.youtube.com/watch?v=qAQrsA3m8Bg&feature=player_embedded
http://www.storyofstuff.com/
