ערב יום השואה. ביבי נואם ביד ושם. אשכנזי נואם בפולין. הסרקאזם חוגג.
השימוש הפוליטי בשואה נהיה בלתי נסבל משנה לשנה. הפעם זה היה כבר כל כך מגוחך, שאני לא מבינה איך ביבי לא נתן כבר איזה כאפה לעצמו. פשוט לא יאמן כמה יהירות וכמה צרות עין בנאום אחד.
כמובן שבכותרת הנאום התנוסס הדובדבן שבקצפת: 'האיום האירני' שהרי ברור לכולם שגם אם מחר האירנים יגידו "טוב, חבר'ה, עבדנו עליכם, אין לנו פצצת אטום בואו נאכל גלידה", עדיין ימשיכו ביבי וחבריו לדבר על האיום האירני, כי הרי ככה הם מחזיקים אותנו בביצים, שחס וחלילה לא תבחר איזו ממשלה שמאלנית רופסת. לא שבאמת בצד האירני מסתתרים מתחת לרעלות דובוני אכפת לי, אבל זה נורא נוח להשתמש 'במפלצת האירנית' להסחת הדעת בכל פעם שמתגלה עוד איזו פרשת שחיתות.
אז בסדר, נכון, לשואה יש 'תפקיד חשוב' בהצדקת קיומנו כאן, וכן, סביר להניח שאם היא לא הייתה מתקיימת, אז קומץ החלוצים שהיו כאן היה מת בקדחת, וישראל לא הייתה קמה גם בחלומות הרטובים של הרצל. אבל כל הסיסמאות האלה של 'זכור מה עשה לך עמלק' ו'בכל דור קמים עלינו לכלותנו' פשוט עושות לי בחילה.
כל הנרטיב של השואה כפי שהוא מעוצב ומובנה החל מגן הילדים עבור בחטיבות הבינים והתיכונים שגולת הכותרת שלהם היא המסעות לפולין שהפכו להיות מפעל משומן, ועד הקישור של יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות והנאומים הבומבסטים הללו יש בו מסר בעייתי, שלא לומר גזעני.
במקום לחנך לכך ש"לעולם לא עוד- לכל אדם" מטיפים ש"לעולם לא עוד לעם היהודי". במקום לחנך לסובלנות ולקבלת האחר, מחנכים ללאומניות ושנאת זרים. אנחנו אומה גזענית- רואים את זה בכל מקום- בטלוויזיה, במשחקי כדורגל, בכתות, ברחוב, בעיתונים באהדה העצומה שיש לליברמן וישי, ביחס למהגרי עבודה ואיפה לא.
אבל עבור ראש הממשלה שלנו, אנחנו אומה נאורה, חברה חופשית (חופשית עבור מי?) וככה הוא אמר הערב:
"חברה חופשית חייבת לשאול את עצמה מה היא עושה מול כוחות רשע דורסניים, ששואפים להחריבה ולרמוס עד דק את האדם וזכויותיו. אין סובלנות בלי גבול, וצריך לשרטט את גבול הסובלנות. זו השאלה שכל המדינות הנאורות חייבות להידרש אליה".
ובלי להתבלבל בכלל, מגדיר אותנו ביבי כ"מגדלור של סובלנות". הרשו לי לגחך.
אחח ביבי, לא נראה לי שאתה כזה טיפש, אז אולי אתה חושב שאנחנוטפשים? שבאמת אם תגיד שאנחנו חברה שזכויות אדם לא נרמסות בה- אנחנו נבלע את הפתיון? או שבעצם אתה מתכוון לזכויות רק של חלק מבני האדם במדינה הזאת? רק אני רואה את הסתירות האיומות שבמשפט הזה? יש את ה"רעים" ויש את ה"טובים הנאורים". הטובים צריכים להיות מגדלור של סובלנות, אבל יש גבול- עד הרעים. בעצם, ככה ביבי נותן לעצמו לגיטמציה להיות חסר סובלנות עבור כל מי שמאיים להחריב ולהשמיד את המגדלור הזקור שלו.
ולסיום סיומת גם בנאומו של הרמטכ"ל נמצאו פנינות חוכמה. בעיקר האמירה מלאת הפאתוס:"לעולם לא יביטו ילדים יהודים במבט מפוחד, מתחננים שיחוסו עליהם". אבל גבי היקר, מה לגבי ילדים לא יהודים?
אני שונאת שעושים השוואות של השואה למצב הפוליטי שלנו היום, כשם שאני שונאת שמשתמשים בה למטרות פוליטיות. גם אין ספק שיש להבדיל אלף הבדלות בין רצח עם שנעשה במכוון ובזדון לבין מלחמה שגובה מחיר דמים גבוה, גם של חפים מפשע. אבל התחושה הקשה שעולה מן הנאומים הללו, שחוזרים על עצמם מדי שנה, היא שהשואה נותנת לנו צידוק לפגוע, להרוג ולרמוס זכויות אדם והכל כדי שמדינת היהודים הנאורה שלנו תמשיך להתקיים.
צריך ללמוד את השואה, ואי אפשר להמנע מפוליטיזציה שלה. אבל אני מקווה שהמסר אותו יבחרו מנהיגים לעתיד להעביר, יהיה מסר אמיתי של סובלנות ושל חתירה לשלום. לא במקרה יום השואה מגיע שבוע אחרי פסח. המסורת מצווה עלינו לקבל את ההזר והאחר, לאהוב אותו, דווקא בגלל העובדה שגם אנחנו פעם היינו במקום הכי נמוך וחשוך. "וגר לא תלחץ כי גרים הייתם בארץ מצריים".
השימוש הפוליטי בשואה נהיה בלתי נסבל משנה לשנה. הפעם זה היה כבר כל כך מגוחך, שאני לא מבינה איך ביבי לא נתן כבר איזה כאפה לעצמו. פשוט לא יאמן כמה יהירות וכמה צרות עין בנאום אחד.
כמובן שבכותרת הנאום התנוסס הדובדבן שבקצפת: 'האיום האירני' שהרי ברור לכולם שגם אם מחר האירנים יגידו "טוב, חבר'ה, עבדנו עליכם, אין לנו פצצת אטום בואו נאכל גלידה", עדיין ימשיכו ביבי וחבריו לדבר על האיום האירני, כי הרי ככה הם מחזיקים אותנו בביצים, שחס וחלילה לא תבחר איזו ממשלה שמאלנית רופסת. לא שבאמת בצד האירני מסתתרים מתחת לרעלות דובוני אכפת לי, אבל זה נורא נוח להשתמש 'במפלצת האירנית' להסחת הדעת בכל פעם שמתגלה עוד איזו פרשת שחיתות.
אז בסדר, נכון, לשואה יש 'תפקיד חשוב' בהצדקת קיומנו כאן, וכן, סביר להניח שאם היא לא הייתה מתקיימת, אז קומץ החלוצים שהיו כאן היה מת בקדחת, וישראל לא הייתה קמה גם בחלומות הרטובים של הרצל. אבל כל הסיסמאות האלה של 'זכור מה עשה לך עמלק' ו'בכל דור קמים עלינו לכלותנו' פשוט עושות לי בחילה.
כל הנרטיב של השואה כפי שהוא מעוצב ומובנה החל מגן הילדים עבור בחטיבות הבינים והתיכונים שגולת הכותרת שלהם היא המסעות לפולין שהפכו להיות מפעל משומן, ועד הקישור של יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות והנאומים הבומבסטים הללו יש בו מסר בעייתי, שלא לומר גזעני.
במקום לחנך לכך ש"לעולם לא עוד- לכל אדם" מטיפים ש"לעולם לא עוד לעם היהודי". במקום לחנך לסובלנות ולקבלת האחר, מחנכים ללאומניות ושנאת זרים. אנחנו אומה גזענית- רואים את זה בכל מקום- בטלוויזיה, במשחקי כדורגל, בכתות, ברחוב, בעיתונים באהדה העצומה שיש לליברמן וישי, ביחס למהגרי עבודה ואיפה לא.
אבל עבור ראש הממשלה שלנו, אנחנו אומה נאורה, חברה חופשית (חופשית עבור מי?) וככה הוא אמר הערב:
"חברה חופשית חייבת לשאול את עצמה מה היא עושה מול כוחות רשע דורסניים, ששואפים להחריבה ולרמוס עד דק את האדם וזכויותיו. אין סובלנות בלי גבול, וצריך לשרטט את גבול הסובלנות. זו השאלה שכל המדינות הנאורות חייבות להידרש אליה".
ובלי להתבלבל בכלל, מגדיר אותנו ביבי כ"מגדלור של סובלנות". הרשו לי לגחך.
אחח ביבי, לא נראה לי שאתה כזה טיפש, אז אולי אתה חושב שאנחנוטפשים? שבאמת אם תגיד שאנחנו חברה שזכויות אדם לא נרמסות בה- אנחנו נבלע את הפתיון? או שבעצם אתה מתכוון לזכויות רק של חלק מבני האדם במדינה הזאת? רק אני רואה את הסתירות האיומות שבמשפט הזה? יש את ה"רעים" ויש את ה"טובים הנאורים". הטובים צריכים להיות מגדלור של סובלנות, אבל יש גבול- עד הרעים. בעצם, ככה ביבי נותן לעצמו לגיטמציה להיות חסר סובלנות עבור כל מי שמאיים להחריב ולהשמיד את המגדלור הזקור שלו.
ולסיום סיומת גם בנאומו של הרמטכ"ל נמצאו פנינות חוכמה. בעיקר האמירה מלאת הפאתוס:"לעולם לא יביטו ילדים יהודים במבט מפוחד, מתחננים שיחוסו עליהם". אבל גבי היקר, מה לגבי ילדים לא יהודים?
אני שונאת שעושים השוואות של השואה למצב הפוליטי שלנו היום, כשם שאני שונאת שמשתמשים בה למטרות פוליטיות. גם אין ספק שיש להבדיל אלף הבדלות בין רצח עם שנעשה במכוון ובזדון לבין מלחמה שגובה מחיר דמים גבוה, גם של חפים מפשע. אבל התחושה הקשה שעולה מן הנאומים הללו, שחוזרים על עצמם מדי שנה, היא שהשואה נותנת לנו צידוק לפגוע, להרוג ולרמוס זכויות אדם והכל כדי שמדינת היהודים הנאורה שלנו תמשיך להתקיים.
צריך ללמוד את השואה, ואי אפשר להמנע מפוליטיזציה שלה. אבל אני מקווה שהמסר אותו יבחרו מנהיגים לעתיד להעביר, יהיה מסר אמיתי של סובלנות ושל חתירה לשלום. לא במקרה יום השואה מגיע שבוע אחרי פסח. המסורת מצווה עלינו לקבל את ההזר והאחר, לאהוב אותו, דווקא בגלל העובדה שגם אנחנו פעם היינו במקום הכי נמוך וחשוך. "וגר לא תלחץ כי גרים הייתם בארץ מצריים".
