אושרי, שי, מתן, אליאס, מיתר, נוי, סם, חן, קורין,
רותם, רונית, קורל,ליעד, סנדרה, ליזי,
צחי,איתי,לינור,ספיר,טל,עומר,ברק,ניקול,אמיל,מירי ויוסי אהובים שלי,
אז איך מסכמים שלוש שנים כל כך מלאות? ואיך אפשר
בדף אחד לומר את כל שעל הלב? ואיך מסבירים, רגע לפני פרידה, שמילאתם את ימיי
ולילותי בשלוש שנים האחרונות?
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו כולנו- שיחת
פתיחה של היום הראשון בתיכון, הלבבות פעמו בהתרגשות, בחשש ובציפייה. סיפרתי לכם
ולי על העומס של התיכון, על הדרישות הגבוהות ועל המרתונים והמבחנים שעוד יבואו, ואתם
שהייתם כיתת החינוך הראשונה שלי, הסכמתם ללכת איתי יד ביד (ולפעמים ראש בראש) בדרך
הארוכה והמפותלת הזאת גם כשלא ראיתם את האופק. פתחתם דלת ללבכם ונתתם לי להכנס
לחייכם ולראות אתכם גדלים, מתבגרים צומחים ומשתנים...
אני חושבת שהיו אלו שלוש השנים הכי מאתגרות שהיו
לי בחיים, אך גם הכי מופלאות. למדתי מכם כל כך הרבה על סבלנות, התמדה, אמונה,
התמודדות ורגישות. אתם א/נשים יפים ויפות חכמים וחכמות, עם המון רגישות, טוב לב
ושמחת חיים.
עצוב לי להפרד ואני אתגעגע אליכם מאוד. היו לנו במשך
השנים שיחות רבות וויכוחים סוערים על החיים פה בישראל, על מה חשוב בחיים, על
ערכים. אם יש משהו שחשוב לי שתצאו איתו לעולם הגדול זו השאיפה המתמדת להיות בני
אדם טובים יותר. לא משנה איפה תהיו ומה תעשו, תמיד תהיו אכפתיים כלפי הסביבה שלכם
(אנשים, בעלי חיים, צמחים...) תהיו בני אדם דווקא במקום שבו לפעמים אבדה האנושיות,
תפתחו את הלב לכל מי שזקוק לכך גם אם הוא שונה מכם, תתנגדו לגזענות ולשנאה באשר
היא, תפעילו את הראש ותפעלו עם הלב. אל תשלימו עם חוסר צדק באשר הוא.
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם, שתמיד תהיו מוקפים
באהבה, שתטיילו, תשאלו, תלמדו, תחיו את החיים מתוך שמחה והתלהבות, שתאמינו תמיד
ביכולתכם לעשות כל מה שתבחרו, ושלא תפחדו לחלום חלומות ולהגשים אותם. אני מאמינה
בכם מאוד מאוד.
לסיום אני רוצה לבקש שני דברים מכם. הראשון- דיר
בלאק אם מישהו מכם לא מזמין אותי לחתונה שלו (אני מבטיחה לבוא) והשני- בכל פעם
שאתם נוהגים בכביש ועומדים לצפור, תחשבו עליי, ואז תשאלו את עצמכם אם הצפירה הזאת
באמת נחוצה.
אוהבת מאוד מאוד
נעה
