אליהו הנביא ושות'

היום הייתי בסיור של"ח עם הכתה שלי בחיפה בנושא "דתות ותרבויות".
התחלנו בגני הבאהיים בהם צפינו בעשרות פועלים ערבים גוזמים באדיקות דתית שיחים והופכים אותם למרובעים. איזו דת מגניבה זו הדת הבאהית- אחדות עולמית, שיוויון בין כל בני האדם, ושנאת מוסלמים. באופן מפתיע הילדים לא התנהגו כמו קופי אדם, והצטלמו מתחת לכל עץ רענן בפוזות שלא היו מביישות את אבריל לווין (סתם, אין לי מושג איך אבריל לווין נראית..) משם המשכנו לכנסיית סטלה מאריס. חצי מהילדים לא הסכימו להכנס מחשש שיפגע בהם ברק בשנייה שישאפו אוויר כנסייתי וטענו שזה איסור חמור וחס וחלילה שכף רגלם תדרוך בכנסיה. טפו-טפו-איכס-שום-בצל. עוד הם טענו שבכנסיה הזאת משתחווים לצלב, ואסור להשתחוות (!!!)

משם המשכנו לחלק העיקרי של היום- מסע רגלי למערת אליהו. "מסע"- ירידה של עשר דקות בשביל לא סלול, שלידו ההליכה מהחדר אוכל למועדון באחוזת ראשונים נראת כמו טרק מפרך- ואני נשבעת בכל אוסף הגוגואים שלי, שהם התבכיינו כאילו אנחנו עושים את האראונד אנאפורנה עם ציוד על הגב. כאילו אשכרה הילדים האלה לא מכירים שביל שהוא לא רצפת קניון שבעת הכוכבים. אבל זאת רק הערת שוליים, כי החלק העיקרי היה "מערת אליהו". כמו במקומות רבים אחרים בארץ, גם כאן זיהו עסקני האיזור את הפוטנציאל העסקי הגלום במקום - והפכו מערה טחובה וסתמית, ל"מערה שבה התחבא אליהו הנביא כשברח מאחאב", וכמובן שיש בה סגולה לפריון, ולזיווג, וצריך לשים צדקה, ולקנות נרות, חוטים, ברכות, מחזיקי מפתחות ועוד.

כמה דברים על אליהו הנביא - אצל רובנו הוא מתקשר לסנטה קלאוס היהודי - אותו סבא זקן שמחכים לו בסדר פסח, ומקווים שיבוא (או לחילופין מכריחים אותי להתחפש אליו וללכת להביך את עצמי מול השכנים), אבל אליהו הנביא היה חתיכת פנאט דתי, שונא זרים, שרק שחט וטבח והרג בשם ה'. אם הוא היה חי היום סביר להניח שהוא היה מצטרף לחבר'ה מתפוח, מקים איתם איזה מאחז באיזו מערה, ויוצא משם לעקור מטעי זיתים. אותי בכל אופן זה עיצבן שאת הסיפור על אליהו הנביא סיפרו המדריכים במין חרדת קודש כזאת,תיארו אותו כגיבור ולוחם אמיץ, ואז עודדו את הילדים ללכת ולכתוב פתק לסבא אליהו. ואחר כך מתפלאים שיש גזענות ושנאת ערבים.

מזל שיש סיורי של"ח, שמעודדים פתיחות תרבותית! כמובן, שגם המוסלמים קיבלו ייצוג: את היום קינחנו בחומוס בדליית אל כרמל. אה רגע, הם בעצם דרוזים. אבל מה זה משנה דרוזים, ערבים - אותו דבר.

את מי נשים על השטרות

השבוע פרסם בנק ישראל כי בקרוב יודפסו שטרות כסף חדשים ועליהם יתנוססו דיוקנותיהם של רבין, בגין, בן גוריון והרצל. אין ספק שארבעתם חשובים וראויים להוקרה זו, אולם לא יכולתי להתעלם מהעדרן הצורם כל כך של נשים מן השטרות. ההחלטה התקבלה בקרב הציבור באדישות רבה.

לא סביר שבחברה שמתיימרת לחרות על דגלה ערכים של שיוויון, לא ינתן ייצוג למחצית מחבריה (בעצם- חברותיה). לכאורה נדמה כי מדובר בעניין פעוט אולם זהו רק קצה הקרחון של בעייה גדולה יותר- מעמדן של נשים בישראל. החברה הישראלית היא חברה עם הנהגה גברית בעיקרה, ואף על פי שנשים מהוות למעלה ממחצית האוכלוסיה והן תורמות לחברה ונושאות בנטל- קולן כמעט לא נשמע. הבחירה בדמויות גבריות מתקבלת כמובן מאליו. הדבר בא לידי ביטוי בהיבטים רבים, מעשיים וסמליים כאחד -כך למשל בכנסת מכהנות כיום 21 נשים (17.5 אחוזים) וכן 93 אחוזים מהרחובות החדשים שנסללו בעשור האחרון בכל רחבי מדינת ישראל מדן ועד אילת נקראים על שם גברים. ואלו הן רק דוגמאות מעטות מתוך רבות.

אז מה, שואלים הספקנים, את מי תדפיסי על השטר? מי תתחרה מול רבין, מול בן גוריון הענק? ואז תמיד יש את זה שמציע את חנה סנש או את גולדה מאיר. אבל גם כאן זאת מעין פשרה, כי אלו נשים שהצליחו לא בזכות נשיותן אלא אולי דווקא בגלל ה'וויתור' עליה. בעיני העדרן של נשים מהציבוריות, הוא לא בגלל שהן פחות טובות, פחות תורמות או פחות מוכשרות. העדרן הוא תוצר של מאות שנים בהן נשים נתפסו כמין החלש והנחות,זה שתפקידו לשבת בבית, לתקן גרביים, להעמיד צאצאים (ואם אפשר שיהיו חיילים טובים ונאמנים למולדת) ולהיות האשה שמאחורי הבעל. 'עזר כנגדו' ולא איתו. זהו תוצר של מאות שנים בהן ההיסטוריה עוצבה ונשלטה בידי גברים, ובה קובעי המדיניות היו לרוב גברים. מדבורה הנביאה ועד ציפי ליבני- אם אשה כבר הצליחה להכנס למועדון הסגור הזה, זה היה רק כי סיגלה לעצמה "תכונות גבריות".

המהפכה הפמיניסטית עוד לא הסתיימה. תפיסות חשוכות קיימות מפה ועד מטולה. אמנם במובנים רבים אנחנו נמצאים כיום במקום אחר לגמרי. נשים משתלבות בכל התחומים ואפילו בתחומים שבעבר היו טאבו לגברים בלבד אולם המלאכה רחוקה מלהסתיים, ותחילתה בשינוי הלכי הרוח הרווחים בציבור.

בניסיון ראשון להעלות את הנושא לדיון הציבורי, פתחתי קבוצה בפייסבוק. לא כל כך ידעתי למה לצפות, אחרי הכל מדובר ברשת שבה אנשים בודקים 'איזו דמות מצויירת הם' ומגדלים פרות ווירטואליות בחוות מטופשות, אבל תוך 24 שעות הקבוצה מנתה למעלה מאלף חברים, עשרות דיונים ושיחות ובעיקר רצון גדול לשנות את ההחלטה.

לא חסרות נשים שתרמו והשפיעו על עיצוב דמותה של החברה במגוון רחב של מישורים- תרבותיים, רוחניים, התיישבותיים, משפטיים, כלכליים וכיו"ב, ואני סבורה כי מן הראוי כי על השטרות החדשים שיונפקו יתנוססו דיוקנאות של גברים ונשים כאחד, שתרמו והשפיעו על החברה והמדינה בישראל. יש להביט לא רק אל העבר שהיה, אלא גם לשאול איזה עתיד אנחנו רוצים לבנות כאן, ואילו ערכים אנחנו נוטשים בבחירה לא לתת יצוג לנשים.
בקרב חברי הקבוצה המונה ברגע זה 1767 חברות וחברים הועלו הצעות רבות ומגוונות: לאה גולדברג, רחל המשוררת, רחל כצנלסון שזר (ממנהיגות פועלות ארץ ישראל), הלנה רובינשטיין, חנה סנש,הנרייטה סאלד, חנא רובינא ועוד רבות אחרות.

אתמול הודיע נגיד בנק ישראל, כי לאור הדיון הציבורי שהתעורר בימים האחרונים, יוחזר הנושא לדיון ולהחלטה מחודשת. אין לי מושג מה חלקה של קבוצת הפייסבוק אולם זוהי רק דוגמא משמחת לכך שאפשר, אם רוצים, לשנות.