השבוע פרסם בנק ישראל כי בקרוב יודפסו שטרות כסף חדשים ועליהם יתנוססו דיוקנותיהם של רבין, בגין, בן גוריון והרצל. אין ספק שארבעתם חשובים וראויים להוקרה זו, אולם לא יכולתי להתעלם מהעדרן הצורם כל כך של נשים מן השטרות. ההחלטה התקבלה בקרב הציבור באדישות רבה.
לא סביר שבחברה שמתיימרת לחרות על דגלה ערכים של שיוויון, לא ינתן ייצוג למחצית מחבריה (בעצם- חברותיה). לכאורה נדמה כי מדובר בעניין פעוט אולם זהו רק קצה הקרחון של בעייה גדולה יותר- מעמדן של נשים בישראל. החברה הישראלית היא חברה עם הנהגה גברית בעיקרה, ואף על פי שנשים מהוות למעלה ממחצית האוכלוסיה והן תורמות לחברה ונושאות בנטל- קולן כמעט לא נשמע. הבחירה בדמויות גבריות מתקבלת כמובן מאליו. הדבר בא לידי ביטוי בהיבטים רבים, מעשיים וסמליים כאחד -כך למשל בכנסת מכהנות כיום 21 נשים (17.5 אחוזים) וכן 93 אחוזים מהרחובות החדשים שנסללו בעשור האחרון בכל רחבי מדינת ישראל מדן ועד אילת נקראים על שם גברים. ואלו הן רק דוגמאות מעטות מתוך רבות.
אז מה, שואלים הספקנים, את מי תדפיסי על השטר? מי תתחרה מול רבין, מול בן גוריון הענק? ואז תמיד יש את זה שמציע את חנה סנש או את גולדה מאיר. אבל גם כאן זאת מעין פשרה, כי אלו נשים שהצליחו לא בזכות נשיותן אלא אולי דווקא בגלל ה'וויתור' עליה. בעיני העדרן של נשים מהציבוריות, הוא לא בגלל שהן פחות טובות, פחות תורמות או פחות מוכשרות. העדרן הוא תוצר של מאות שנים בהן נשים נתפסו כמין החלש והנחות,זה שתפקידו לשבת בבית, לתקן גרביים, להעמיד צאצאים (ואם אפשר שיהיו חיילים טובים ונאמנים למולדת) ולהיות האשה שמאחורי הבעל. 'עזר כנגדו' ולא איתו. זהו תוצר של מאות שנים בהן ההיסטוריה עוצבה ונשלטה בידי גברים, ובה קובעי המדיניות היו לרוב גברים. מדבורה הנביאה ועד ציפי ליבני- אם אשה כבר הצליחה להכנס למועדון הסגור הזה, זה היה רק כי סיגלה לעצמה "תכונות גבריות".
המהפכה הפמיניסטית עוד לא הסתיימה. תפיסות חשוכות קיימות מפה ועד מטולה. אמנם במובנים רבים אנחנו נמצאים כיום במקום אחר לגמרי. נשים משתלבות בכל התחומים ואפילו בתחומים שבעבר היו טאבו לגברים בלבד אולם המלאכה רחוקה מלהסתיים, ותחילתה בשינוי הלכי הרוח הרווחים בציבור.
לא סביר שבחברה שמתיימרת לחרות על דגלה ערכים של שיוויון, לא ינתן ייצוג למחצית מחבריה (בעצם- חברותיה). לכאורה נדמה כי מדובר בעניין פעוט אולם זהו רק קצה הקרחון של בעייה גדולה יותר- מעמדן של נשים בישראל. החברה הישראלית היא חברה עם הנהגה גברית בעיקרה, ואף על פי שנשים מהוות למעלה ממחצית האוכלוסיה והן תורמות לחברה ונושאות בנטל- קולן כמעט לא נשמע. הבחירה בדמויות גבריות מתקבלת כמובן מאליו. הדבר בא לידי ביטוי בהיבטים רבים, מעשיים וסמליים כאחד -כך למשל בכנסת מכהנות כיום 21 נשים (17.5 אחוזים) וכן 93 אחוזים מהרחובות החדשים שנסללו בעשור האחרון בכל רחבי מדינת ישראל מדן ועד אילת נקראים על שם גברים. ואלו הן רק דוגמאות מעטות מתוך רבות.
אז מה, שואלים הספקנים, את מי תדפיסי על השטר? מי תתחרה מול רבין, מול בן גוריון הענק? ואז תמיד יש את זה שמציע את חנה סנש או את גולדה מאיר. אבל גם כאן זאת מעין פשרה, כי אלו נשים שהצליחו לא בזכות נשיותן אלא אולי דווקא בגלל ה'וויתור' עליה. בעיני העדרן של נשים מהציבוריות, הוא לא בגלל שהן פחות טובות, פחות תורמות או פחות מוכשרות. העדרן הוא תוצר של מאות שנים בהן נשים נתפסו כמין החלש והנחות,זה שתפקידו לשבת בבית, לתקן גרביים, להעמיד צאצאים (ואם אפשר שיהיו חיילים טובים ונאמנים למולדת) ולהיות האשה שמאחורי הבעל. 'עזר כנגדו' ולא איתו. זהו תוצר של מאות שנים בהן ההיסטוריה עוצבה ונשלטה בידי גברים, ובה קובעי המדיניות היו לרוב גברים. מדבורה הנביאה ועד ציפי ליבני- אם אשה כבר הצליחה להכנס למועדון הסגור הזה, זה היה רק כי סיגלה לעצמה "תכונות גבריות".
המהפכה הפמיניסטית עוד לא הסתיימה. תפיסות חשוכות קיימות מפה ועד מטולה. אמנם במובנים רבים אנחנו נמצאים כיום במקום אחר לגמרי. נשים משתלבות בכל התחומים ואפילו בתחומים שבעבר היו טאבו לגברים בלבד אולם המלאכה רחוקה מלהסתיים, ותחילתה בשינוי הלכי הרוח הרווחים בציבור.
בניסיון ראשון להעלות את הנושא לדיון הציבורי, פתחתי קבוצה בפייסבוק. לא כל כך ידעתי למה לצפות, אחרי הכל מדובר ברשת שבה אנשים בודקים 'איזו דמות מצויירת הם' ומגדלים פרות ווירטואליות בחוות מטופשות, אבל תוך 24 שעות הקבוצה מנתה למעלה מאלף חברים, עשרות דיונים ושיחות ובעיקר רצון גדול לשנות את ההחלטה.
לא חסרות נשים שתרמו והשפיעו על עיצוב דמותה של החברה במגוון רחב של מישורים- תרבותיים, רוחניים, התיישבותיים, משפטיים, כלכליים וכיו"ב, ואני סבורה כי מן הראוי כי על השטרות החדשים שיונפקו יתנוססו דיוקנאות של גברים ונשים כאחד, שתרמו והשפיעו על החברה והמדינה בישראל. יש להביט לא רק אל העבר שהיה, אלא גם לשאול איזה עתיד אנחנו רוצים לבנות כאן, ואילו ערכים אנחנו נוטשים בבחירה לא לתת יצוג לנשים.
בקרב חברי הקבוצה המונה ברגע זה 1767 חברות וחברים הועלו הצעות רבות ומגוונות: לאה גולדברג, רחל המשוררת, רחל כצנלסון שזר (ממנהיגות פועלות ארץ ישראל), הלנה רובינשטיין, חנה סנש,הנרייטה סאלד, חנא רובינא ועוד רבות אחרות.
אתמול הודיע נגיד בנק ישראל, כי לאור הדיון הציבורי שהתעורר בימים האחרונים, יוחזר הנושא לדיון ולהחלטה מחודשת. אין לי מושג מה חלקה של קבוצת הפייסבוק אולם זוהי רק דוגמא משמחת לכך שאפשר, אם רוצים, לשנות.
לא חסרות נשים שתרמו והשפיעו על עיצוב דמותה של החברה במגוון רחב של מישורים- תרבותיים, רוחניים, התיישבותיים, משפטיים, כלכליים וכיו"ב, ואני סבורה כי מן הראוי כי על השטרות החדשים שיונפקו יתנוססו דיוקנאות של גברים ונשים כאחד, שתרמו והשפיעו על החברה והמדינה בישראל. יש להביט לא רק אל העבר שהיה, אלא גם לשאול איזה עתיד אנחנו רוצים לבנות כאן, ואילו ערכים אנחנו נוטשים בבחירה לא לתת יצוג לנשים.
בקרב חברי הקבוצה המונה ברגע זה 1767 חברות וחברים הועלו הצעות רבות ומגוונות: לאה גולדברג, רחל המשוררת, רחל כצנלסון שזר (ממנהיגות פועלות ארץ ישראל), הלנה רובינשטיין, חנה סנש,הנרייטה סאלד, חנא רובינא ועוד רבות אחרות.
אתמול הודיע נגיד בנק ישראל, כי לאור הדיון הציבורי שהתעורר בימים האחרונים, יוחזר הנושא לדיון ולהחלטה מחודשת. אין לי מושג מה חלקה של קבוצת הפייסבוק אולם זוהי רק דוגמא משמחת לכך שאפשר, אם רוצים, לשנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה